סלט אבוקדו עם ביצים:
זהו סיפור מאוד אישי, על החיים הממשיים והקצת עצובים: כפי שכתבתי בפתיחה, נאלצתי בגיל 16 ללכת לקיבוץ להתארח שם אצל חברה של אימי. אימי חלתה ונאלצה להתאשפז לשלושה וחצי חודשים בבית חולים לחולי נפש – אחד ממשברי השואה שתקפו אותה תכופות – עוד לא היה "עמך" ואיש עוד לא ידע כיצד לעזור לאותם ניצולי שואה שלא היה להם עם מי לדבר ולמי לספר ואיך להתגבר על פחדים ממוות והזוועות שחוו.
היגעתי לקיבוץ בצפון מזרחה של הארץ שבו שהיתי בתקופה זו. שם למדתי לקום עם הדבורים בבוקר ולא לפחד מהן, למדתי שהאנגלים אוכלים מלונים לא בשלים עם קצת מלח ופלפל שחור כשקטפתי אותם בעצמי, ועוד כמה שעורי בישול. וכמו כן למדתי איך ניראים סירים ל 750 איש וכיצד מנקים אותם…
בכל יום בשעה 4 אחר הצהריים, היינו מתכנסים על הדשא ליד בייתה של חברתה של אימי ואוכלים יחד ארוחת ארבע קטנה ושותים קפה ומקשקשים עם כל מי שעבר בשבילים היפים והקטנים של הקיבוץ.
את סלט האבוקדו עם הביצים הזה למדתי בעצם מבעלה, שאבו, שהיה מורה לביאולוגיה בקיבוץ.
לשאבו היה טרריום (זה כמו אקווריום ענק מזכוכית, לנחשים) ענקי עם נחשים ענקיים ושונים שמאוד אהב. הוא גם כתב מאוחר יותר בחיו ספר על חיי הבדואים שאיתם בילה כדי ללמוד עליהם ועל חייהם. אני פחדתי מהנחשים שלו פחד מוות כי תמיד היסתובבו אצלנו ביד-אליהו סוגי נחשים קטנים על החולות כשהאיזור היה עדיין חדש וחולי…
ליד דירתם בקיבוץ, צמח עץ אבוקדו וכמובן שהסלט הזה היה תמיד טרי. את הסלט הוא היה מכין "לילדים" שהצטרפו גם הם תמיד לארוחת ארבע הקלה. "הילדים" היו כבר מבוגרים אבל כמו אצל כל הורה, גם בגיל מבוגר, הם נשארו עדיין הילדים שלו.
החומרים ל 4 סועדים
2 אבוקדו גדולים בשלים – אם הם קטנים להכפיל את מיספרם.
מיץ מחצי לימון.
4-6 ביצים קשות (לפי גודל האבוקדו)
חבילת עירית קצוצה (שניטלאוך)
מלח ופלפל לפי הטעם – המאכל הזה סובל יותר פלפל מהרגיל.
אופן ההכנה
קולפים את ביצים קשות בעודן קצת חמות ומקררים.
חוצים את האבוקדו, מגלענים ומוציאים את בשרו בעזרת כפית ומוסיפים מיד מיץ לימון כדי שלא ישחיר. מועכים את האבוקדו למחית חלקה בעזרת מזלג.
מגרדים את הביצים על פומפייה גסה ומוסיפים, קוצצים את העירית דק ומוסיפים. מתבלים במלח, פלפל שחור ומוסיפים עוד מיץ לימון לפי הצורך מערבבים ומגישים.
לא להשאיר ליום המחרת כי כידוע, האבוקדו משחיר.